איזה מתקן לטלוויזיה לבחור: צמוד קיר, הטיה או זרוע מפרקית
המתקן הוא הרכיב הזול בהתקנה, והוא זה שקובע איפה המסך יישב, איך הוא ייראה, וכמה כוח הוא יפעיל על הקיר.
מדריך בחירה מלא: מה זה תקן VESA ולמה קונים מתקן שלא מתאים, טבלה משווה בין שלושת הסוגים, החישוב שמראה איך אורך הזרוע מכפיל את העומס, ומה משתנה כשהמסך יושב מעל שידה או מעל קמין.
מתקן לטלוויזיה נבחר לפי שלוש שאלות, ואף אחת מהן אינה כמה אינצ׳ים יש למסך: מאיפה בפועל צופים בו, מה יש מאחורי הקיר, ומה תבנית החורים בגב המסך.
הכשל הקל ביותר ליפול בו הוא קנייה לפי המדבקה שעל האריזה, ״מתאים ל-43 עד 75 אינץ׳״, ואז מתברר בבית שהחורים בגב המסך לא נופלים על החריצים שבלוחית, או שנקנתה זרוע מפרקית לחדר שצופים בו מנקודה אחת בלבד. גודל המסך אינו מפרט התאמה: הוא לא מעיד על תבנית החורים ולא על המשקל שנתלה על הקיר.
VESA: המידה שקובעת אם המתקן בכלל יתחבר
תקן VESA מגדיר את תבנית ארבעת החורים המוברגים שבגב המסך. התבנית נמדדת במילימטרים בין מרכזי החורים ונכתבת רוחב על גובה: 400×200 פירושו 400 מ״מ אופקית ו-200 מ״מ אנכית. המתקן מצדו מצהיר אילו תבניות הוא תומך בהן. התבניות הנפוצות מתואמות בגסות לגודל המסך, וזו בדיוק הסיבה שקל לטעות. הן מתואמות, לא נגזרות:
- 100×100 מ״מ, שכיחה עד סביבות 32 אינץ׳
- 200×200 ו-300×200, שכיחות בערך ב-32 עד 43 אינץ׳
- 400×200 ו-400×400, שכיחות בערך ב-43 עד 55 אינץ׳
- 600×400, שכיחה בערך ב-55 עד 75 אינץ׳
- 800×400 ומעלה, שכיחה במסכים הגדולים במיוחד
אלה תבניות שכיחות ולא כלל: יצרנים מוציאים דגמים עם תבניות ביניים, ושני מסכים באותו גודל בדיוק יכולים לשאת תבניות שונות. המידה שקובעת היא זו שנמדדת בפועל בגב המסך או שכתובה בדף המפרט של הדגם, והיא גוברת על כל רשימה, כולל זו שכאן.
מה עוד מפיל התאמה שנראתה בסדר
- קוטר ההברגה: M4, M5, M6 או M8, נתון של הדגם ולא של הגודל. בורג בקוטר שגוי אינו נכנס, או נכנס בכוח ופוגע בתותב
- אורך הבורג: הוא נכנס לתותב שבגב המסך רק לעומק שהיצרן מציין. עודף אורך נפתר בדסקיות מרווח, לא בהברגה חזקה יותר
- גב קמור וחורים שקועים: בהרבה מסכים הגב אינו מישורי, ובלי מרווחים המתקן נשען על הפלסטיק במקום על התותבים. בחלק מהדגמים החורים גם מגיעים סגורים במכסה או תפוסים בברגי הובלה
- משקל: הנתון הרלוונטי הוא משקל המסך בלי הרגליים, מה שמופיע בדף המפרט תחת ״ללא מעמד״, ולא המשקל עם המעמד
שלושת הסוגים, ומתי כל אחד נכון
ההבדל ביניהם הוא לא רק בטווח התנועה, אלא גם במרחק מהקיר, בגישה לחיבורים שבגב אחרי ההתקנה, ובעומס שהמתקן מעביר לקיר.
| סוג המתקן | מרחק המסך מהקיר | טווח תנועה | מתי זו הבחירה הנכונה | מה משלמים על זה |
|---|---|---|---|---|
| צמוד קיר | כ-2–6 ס״מ לפי הדגם | אין | צפייה חזיתית מנקודה קבועה, בגובה שנקבע מראש | כמעט אין גישה לחיבורים אחרי התלייה, ואין דרך לתקן גובה שגוי |
| מתקן הטיה | כ-5–8 ס״מ לפי הדגם | הטיה כלפי מטה, לרוב 5–15 מעלות | מסך גבוה מגובה העיניים בישיבה, מעל קמין, מעל שידה גבוהה, בחדר שינה | מקטין החזרי אור מהתקרה, אבל לא פותר צפייה מהצד |
| זרוע מפרקית | כ-6–10 ס״מ מקופל, ונשלף לרוב ל-35–75 ס״מ | שליפה, סיבוב לשני הצדדים והטיה | שתי נקודות צפייה בזוויות שונות, או צורך בגישה קבועה לחיבורים | העומס על הקיר גדל בכפולות, והכבלים דורשים תכנון |
צמוד קיר
זה המתקן שמקרב את המסך לקיר יותר מכל השאר, והתוצאה נראית כאילו המסך הוא חלק מהקיר. המחיר הוא שאחרי התלייה אין גישה נוחה לחיבורים שבגב, ובחלק מהדגמים גם לא לכפתור ההפעלה ולחיישן השלט. לכן מחברים את הכבלים לפני שתולים, ומשאירים בהם עודף.
צמוד קיר גם לא סולח על גובה שגוי, כי אין בו דרגת חופש לתקן. את הגובה מחליטים לפני שקודחים, לפי גובה העיניים בישיבה על הספה שבחדר ולא לפי גובה נוח בעמידה. את החישוב עצמו פירטתי בכתבה על באיזה גובה תולים טלוויזיה.
מתקן הטיה
הטיה פותרת בעיה אחת בדיוק: מסך שיושב גבוה מקו המבט. היא מחזירה את מרכז המסך אל הזווית שבה יושבים ומקטינה השתקפות של גופי תאורה בתקרה. מה שהיא לא עושה: היא לא מטפלת בצפייה מהצד ולא מתקנת גובה שגוי לגמרי. הטיה של 15 מעלות היא תיקון עדין, לא פתרון למסך שנתלה חצי מטר מעל המקום הנכון. שימו לב גם שמתקן הטיה מוסיף כמה סנטימטרים למרחק מהקיר, וזה ההבדל בין מסך שנכנס לגומחה למסך שבולט ממנה.
זרוע מפרקית
זו הבחירה שנועדה לחלל פתוח: רואים את המסך מהספה, משולחן האוכל ומהמטבח, ובכל נקודה זווית אחרת. היא גם מחזירה גישה מלאה לחיבורים שבגב. בתמורה יש לה שלוש עלויות: כוח גדול פי כמה על הקיר, כבלים שצריכים להיות בנויים לתנועה, ועומס שמפסיק להיות סימטרי ברגע שהמסך מסובב הצידה. בקיר גבס זרוע מפרקית היא כמעט תמיד סיפור של חיזוק ולא של דיבל: פרופיל, שני פרופילים או לוח עץ מאחורי הלוח, כמו שפירטתי בכתבה על תליית טלוויזיה על קיר גבס.
אורך הזרוע: איך מסך של 20 ק״ג מייצר משיכה של 60 ק״ג
זרוע פרושה היא מנוף. משקל המסך אינו יושב על הקיר אלא במרחק ממנו, והמכפלה שלהם היא מומנט שהלוחית צריכה לבלוע, ויש לה דרך אחת: שורת הברגים העליונה נמשכת החוצה מהקיר, והתחתונה נלחצת אליו. החישוב פשוט מספיק כדי לעשות אותו בראש: משקל המסך כפול מרחק השליפה, חלקי המרחק האנכי בין השורות.
| מרחק המסך מהקיר | מרחק אנכי בין שורות הברגים | משיכה על השורה העליונה |
|---|---|---|
| 5 ס״מ (צמוד קיר) | 20 ס״מ | כ-5 ק״ג |
| 25 ס״מ | 20 ס״מ | כ-25 ק״ג |
| 40 ס״מ | 20 ס״מ | כ-40 ק״ג |
| 60 ס״מ | 20 ס״מ | כ-60 ק״ג |
| 60 ס״מ | 30 ס״מ | כ-40 ק״ג |
| 60 ס״מ | 40 ס״מ | כ-30 ק״ג |
שתי מסקנות. הראשונה: אותו מסך, על אותו קיר, מעמיס פי 12 יותר כשהוא פרוש ל-60 ס״מ מאשר כשהוא יושב 5 ס״מ מהקיר. היחס בין המשיכות הוא בדיוק היחס בין שני המרחקים. השנייה: לוחית שהמרחק האנכי בין שורות הברגים בה גדול יותר מורידה את המשיכה בלי לשנות דבר אחר, ולכן במתקן מפרקי לא בוחרים את הלוחית הקטנה ביותר שעדיין מתאימה.
איזה עוגן מתאים לאיזה קיר, ולאיזה עומס עבודה, מפורט בטבלה מלאה בכתבה על איזה דיבל מתאים לאיזה קיר. ואם לא ברור מה יש מאחורי הצבע, מתחילים מזיהוי סוג הקיר. ההבדל בין גבס לבלוק חלול לבטון גדול מההבדל בין מתקן למתקן.
כבלים בזרוע נשלפת: מה שנשכח עד הפעם הראשונה שמושכים
בצמוד קיר הכבל צריך להגיע מנקודת היציאה שבקיר אל גב המסך, וזהו. בזרוע נשלפת הוא צריך להגיע לשם, לחזור, ולעשות זאת שוב בכל שליפה, וכבל שמתכופף תמיד באותה נקודה עלול להיכשל שם.
- אורך: מודדים את מסלול הכבל בזרוע פרושה לגמרי ומוסיפים לפחות 20 עד 30 אחוז. את העודף משאירים בלולאה רפויה ליד יציאת הכבל מהקיר
- מסלול: לזרועות רבות יש תעלה או קליפסים לאורך המפרקים. הכבל עובר שם, לא באוויר ולא קשור לזרוע באזיקון הדוק
- שתי נקודות קיבוע ולא יותר: כבל שמקובע חזק גם בקיר וגם בגב המסך מעביר את כל התנועה לקטע שביניהם ולחיבורים עצמם
- מחבר HDMI שנמשך בזווית מפעיל כוח על השקע שבמסך; מחבר בזווית של 90 מעלות מוריד את הכוח הזה
- אם הכבלים עוברים בתוך הקיר, נקודת היציאה צריכה להיות מתחת למסך ולא מאחוריו, אחרת אין לאן להשאיר את לולאת העודף. בקיר משאירים שרוול ולא כבל ערום, כדי שהחלפת מקור וידאו תהיה משיכת כבל ולא פתיחת קיר
את שיטות ההסתרה עצמן, תעלה חיצונית שנצבעת בגוון הקיר, שרוול בתוך הקיר, ומה עושים כשלא פותחים קיר בכלל, פירטתי בכתבה על הסתרת כבלים בקיר.
מעל שידה או מעל קמין: שני מצבים, שתי בחירות שונות
מסך מעל שידה
זה המקרה הפשוט מבין השניים, ובכל זאת יש בו שתי מלכודות. גובה: השידה דוחפת את המסך למעלה, ומי שמודד מקצה השידה במקום מגובה העיניים בישיבה מקבל מסך גבוה מדי. ועומק: שידת טלוויזיה בעומק שכיח של 40 עד 45 ס״מ מרחיקה את הצופה יותר משנדמה, וגם ״מבזבזת״ חלק מטווח השליפה של זרוע מפרקית רק כדי לעקוף אותה.
בפועל: משאירים מרווח בין תחתית המסך למשטח השידה, מקום לסאונדבר, לחיישן השלט ולזרימת אוויר; מורידים את הכבלים בקו אנכי קצר אל מאחורי השידה, ששם ממילא מוסתר השקע; ובשידה נמוכה עם צפייה חזיתית מסתפקים בצמוד קיר.
מסך מעל קמין
כאן מתערבבים שני דברים שונים: גובה וחום. הגובה הוא בעיה גם בלי אש. מדף קמין דוחף את המסך הרבה מעל קו המבט בישיבה, וזה המקרה שבו מתקן הטיה, או מתקן שליפה-והורדה, הוא לא מותרות.
החום הוא שאלה שעונים עליה במספרים ולא בהרגשה. בדף המפרט של המסך מופיע טווח טמפרטורת סביבה מותרת להפעלה, ובדגמים רבים הגבול העליון הוא בסביבות 35 עד 40 מעלות. הנתון של הדגם שלכם גובר על כל מספר כללי. מעל קמין פעיל, ובעיקר בלי מדף בולט שמסיט את הזרימה החמה קדימה, הטמפרטורה בגובה התלייה עשויה לעבור אותו. הבדיקה היחידה שאומרת משהו: מדחום בגובה שבו יישב מרכז המסך, והפעלת הקמין לשעה־שעתיים בעוצמה שבאמת משתמשים בה.
- קמין סגור עם דלת זכוכית ומדף בולט מסיט חום קדימה ומקל; קמין פתוח בלי מדף הוא המקרה החם
- פיח, אדים ותנודות טמפרטורה פוגעים גם בחיבורים ובכבלים, לא רק בפאנל
- קיר של קמין אינו בהכרח קיר מלא: בקירות עם ארובה יש מעבר עשן ואין לקדוח לתוכו. לא ברור איפה הוא עובר, לא קודחים
- בקמין גז, כל דבר שנוגע במערכת הגז או מחייב פירוק בסביבתה הוא עבודה של טכנאי גז מוסמך ולא של מרכיב מסכים
ארבעה מדדים לפני שקונים מתקן
מודדים VESA ולוקחים משקל בלי רגליים
מודדים בסרגל בין מרכזי החורים שבגב המסך, אופקית ואנכית, במילימטרים; ומדף המפרט לוקחים את קוטר ההברגה, את עומק ההברגה המרבי ואת משקל המסך ללא מעמד. המשקל עם המעמד נשמע כמו הצד הבטוח, אבל הוא לא מה שנתלה על הקיר.
מסמנים מאיפה באמת צופים
מתיישבים בכל נקודת צפייה אמיתית, ספה, פינת אוכל, מטבח פתוח, ובודקים אם רואים את המסך חזיתית. אם כולן חזיתיות, צמוד קיר או הטיה מספיקים. שתי זוויות שונות, זו זרוע.
מזהים את הקיר לפני שקונים
גבס, בלוק חלול, בלוק מלא או בטון, כל אחד קובע עוגן אחר וסף עומס אחר, ובגבס נקבע גם אם צריך פרופיל או חיזוק. הזיהוי יכול לשנות את בחירת המתקן, ולכן הוא בא לפני הרכישה.
מתכננים את החשמל והכבלים
איפה השקע היום, לאן צריך להגיע, וכמה עודף כבל דרוש בזרוע פרושה. שקע חדש מאחורי המסך הוא עבודה של חשמלאי מוסמך, ומתאמים אותה לפני ההתקנה ולא אחריה.
לא בטוחים איזה מתקן מתאים לקיר שלכם, או מה הקיר הזה בכלל? התקשרו ל-053-582-8855, א׳–ה׳ בין 08:00 ל-18:00. כדאי להחזיק ביד את דגם המסך ותמונה של הקיר ושל גב המסך.
איפה אני עוצר וקורא לבעל מקצוע
יש מצבים שבהם השאלה כבר אינה איזה מתקן לקנות, אלא האם הקיר הזה מתאים בכלל.
- מסך גדול על קיר גבס שאין בו פרופיל במקום הנכון. זה מקרה של חיזוק מאחורי הלוח, לא של דיבל חזק יותר
- זרוע מפרקית ארוכה על קיר שלא מזוהה בוודאות, או קיר שהתגלו בו חלל, סדק או חומר שמתפורר
- כל תלייה מעל מיטה, מעל ספה שיושבים בה או מעל שולחן אוכל, כי כשל שם נופל על אנשים
- מסך מעל קמין, כשהמדידה מראה טמפרטורה בגבול העליון או מעליו, או כשלא ידוע איפה עוברת הארובה
- קיר חוץ, קיר מרפסת או תלייה על מעקה, שם העיגון מעביר עומס למבנה, וזו לא החלטה שנסגרת בשני דיבלים
- פגיעה בכבל או בצינור, מפסיקים, לא זזים הצידה, ומזמינים חשמלאי מוסמך או אינסטלטור לפי מה שנפגע
שאלות נפוצות
השאלות שחוזרות אליי הכי הרבה בנושא הזה.
איך יודעים מה תבנית VESA של המסך שלי?
מודדים אותה. בגב המסך יש ארבעה חורים מוברגים, ומודדים במילימטרים בין מרכזי החורים, פעם אחת אופקית ופעם אחת אנכית. שתי המידות יחד הן התבנית, ותמיד נכתבות רוחב על גובה: 400×200 פירושו 400 מ״מ אופקית ו-200 מ״מ אנכית.
אפשר גם לקחת את הנתון מדף המפרט של הדגם, והוא לרוב מופיע שם תחת VESA או ״תבנית התקנה״. חשוב לרשום באותה הזדמנות גם את קוטר ההברגה (M4 עד M8) ואת עומק ההברגה המרבי. בלעדיהם עדיין אפשר לקנות מתקן לא מתאים.
על המתקן כתוב ״מתאים עד 75 אינץ׳״. זה מספיק?
לא. גודל המסך הוא אינדיקציה שיווקית, לא מפרט התאמה. שני מסכים באותו גודל בדיוק יכולים לשאת תבניות VESA שונות ומשקלים שונים, ומסך דק וקל מדגם אחד לא דומה למסך כבד מדגם אחר באותו גודל.
שני הנתונים שבאמת קובעים הם תבנית VESA ומשקל המסך בלי הרגליים. אם שניהם בתוך מה שהמתקן מצהיר עליו, הוא מתאים. אם אחד מהם בחוץ, הכיתוב על האריזה לא עוזר.
כמה מרחק מהקיר תופס כל סוג מתקן?
אלה הטווחים השכיחים: צמוד קיר מחזיק את המסך בערך 2 עד 6 ס״מ מהקיר, מתקן הטיה בערך 5 עד 8 ס״מ, וזרוע מפרקית בערך 6 עד 10 ס״מ במצב מקופל. בזרוע פרושה לגמרי המסך יוצא ברוב הדגמים ל-35 עד 75 ס״מ.
המספרים האלה משתנים בין דגמים, והנתון של המתקן שקניתם גובר. אם המסך אמור להיכנס לגומחה בקיר, מודדים את עומק הגומחה מול המרחק שהמתקן מצהיר עליו לפני הרכישה, ולא אחריה.
אפשר לתלות זרוע מפרקית על קיר גבס?
אפשר, אבל לא על לוח הגבס עצמו. זרוע מפרקית מייצרת על הברגים העליונים משיכה גדולה פי כמה ממתקן צמוד קיר, ולוח גבס בעובי שכיח של 12.5 מ״מ עלול להיקרע סביב העוגן תחת כוח כזה.
מה שנושא את העומס הוא שלד הפרופילים מאחורי הלוח או חיזוק שמותקן במיוחד: לוח עץ שמוברג לשני פרופילים ועליו מוברגת לוחית המתקן. אם אין פרופיל בדיוק במקום שבו רוצים את המסך, זה מה שעושים במקום לחפש דיבל חזק יותר.
כמה עודף כבל צריך להשאיר בזרוע נשלפת?
מודדים את מסלול הכבל כשהזרוע פרושה לגמרי ומסובבת לקצה הטווח. זה המצב התובעני ביותר. מוסיפים לפחות 20 עד 30 אחוז. את העודף משאירים בלולאה רפויה סמוך ליציאת הכבל מהקיר.
לא פחות חשוב מהאורך הוא הקיבוע: כבל שמקובע חזק בשני הקצוות מעביר את כל התנועה לקטע שביניהם ולחיבורים עצמם. מקבעים בשתי נקודות בלבד, ומשאירים לכבל להתנועע לאורך התעלה שבזרוע.
מותר לתלות טלוויזיה מעל קמין?
זה תלוי בשני נתונים, ואת שניהם אפשר לבדוק לפני שקודחים. הראשון הוא גובה: אם מרכז המסך יוצא הרבה מעל גובה העיניים בישיבה, צריך לפחות מתקן הטיה, ולעיתים מתקן שליפה-והורדה.
השני הוא חום. בדף המפרט של המסך מופיע טווח טמפרטורת סביבה מותרת, ובדגמים רבים הגבול העליון הוא בסביבות 35 עד 40 מעלות, והנתון בדף המפרט של הדגם שלכם גובר. תולים מדחום בגובה שבו יישב מרכז המסך, מפעילים את הקמין לשעה־שעתיים בעוצמה רגילה, וקוראים את התוצאה. אם היא בגבול או מעליו, מעבירים את המסך לקיר אחר.
מה עושים אם הברגים שהגיעו עם המתקן ארוכים מדי?
משתמשים בדסקיות המרווח שמגיעות בערכה, או קונים כאלה בנפרד. הן נועדו בדיוק לזה: להשלים את המרחק בין הלוחית לגב המסך בגב קמור או בחורים שקועים, ובו בזמן להגביל את העומק שאליו הבורג נכנס.
מה שלא עושים: לא מבריגים בכוח, לא מחליפים לבורג ארוך יותר, ולא מקצרים בורג מקורי. עומק ההברגה המרבי הוא נתון של יצרן המסך, ובורג שעובר אותו מגיע אל מה שנמצא מאחורי לוח החיבורים.
צמוד קיר או הטיה, כשהמסך יושב מעל שידה?
אם מרכז המסך יוצא בגובה העיניים בישיבה או קרוב לזה, צמוד קיר עדיף: הוא נראה נקי יותר, בולט פחות, ואין שום זווית שצריך לתקן.
אם השידה גבוהה ודוחפת את מרכז המסך מעל קו המבט, מתקן הטיה מחזיר את הזווית ומקטין גם החזרי אור מגופי התאורה. בשני המקרים מחליטים על הגובה לפני הקידוח, כי בצמוד קיר אין דרך לתקן אותו אחר כך.