תיקון נקודתי או צביעה מחדש: מתי טלאי לא ״מציץ״
הצבע יכול להיות זהה לחלוטין, מאותה פחית ומאותו קוד, והטלאי עדיין יופיע. זה לא כישלון בגיוון.
כאן כל מה שקובע אם תיקון נקודתי ייעלם או יסגיר את עצמו: הפרש ברק, הפרש אצווה, דהייה ומרקם. בתוספת טבלת החלטה, סדר העבודה לתיקון שיש לו סיכוי, והמקרים שבהם צביעת קיר שלם היא בסופו של דבר ההחלטה הזולה.
אין דבר כזה טלאי בגוון קצת שונה. טלאי שמציץ בקיר שנצבע באותו צבע בדיוק אינו עדות לגיוון שגוי. הוא מצביע על הברק, על המרקם או על הגיל של הקיר שסביבו.
זה חשוב, כי זה משנה את השאלה. השאלה אינה איך משיגים את הצבע המדויק, אלא האם הקיר הזה, בתאורה הזאת, מסוגל בכלל להסתיר תיקון מקומי. יש קירות שכן, ויש קירות שהתשובה בהם היא לא, ואפשר לדעת את זה לפני שפותחים את הפחית.
מה העין באמת תופסת כשהיא מוצאת טלאי
ארבעה גורמים עובדים כאן במקביל, וכל אחד מהם לבדו מספיק כדי להסגיר תיקון. הם גם לא מתגלים באותו רגע: אצווה, דהייה ומרקם נראים כבר כשהצבע יבש למגע, ואילו הפרש הברק יכול להופיע רק אחרי שפני השכבה התייצבו.
| הגורם | מה בדיוק העין תופסת | מתי הוא בולט במיוחד | מה מקטין אותו |
|---|---|---|---|
| הפרש ברק | כתם שמחזיר אור אחרת מסביבתו, לרוב מבריק מעט יותר, ולפעמים מט יותר | בצבע רחיץ או בעל ברק משי, ובכל קיר שיש עליו אור צדי | צבע מט, שכבה דקה, ופריימר מתחת לתיקון כדי שהספיגה תהיה זהה |
| הפרש אצווה | הפרש גוון קטן מאוד, שבפחית לא רואים בכלל ועל קיר ארוך כן | בצבע שגוון במכונה, ובכל פחית שנקנתה בנפרד מהמקורית | שארית מאותה פחית שנשמרה סגורה, או צביעה של קיר שלם שהפרש הגוון נעצר בפינה שלו |
| דהייה והתלכלכות | מלבן בהיר וטרי בתוך קיר שהשתנה עם הזמן | בקיר שמקבל שמש דרך חלון, במטבח, ובכל חדר שמעשנים בו | אין. זה הגורם היחיד שלא מטופל בחומר, רק בצביעת שטח שלם |
| הפרש מרקם | אזור חלק או גרעיני יותר בתוך שדה בעל גרעיניות אחידה | בתיקון שנמרח במברשת בתוך קיר שגולגל, ובתיקון שמשויף חלק | יישום באותו כלי ובאותו אורך שיער שבו נצבע הקיר במקור |
ברק: ההפרש שרואים גם כשהגוון זהה
ברק נמדד ביחידות ברק, ותמיד בזווית מדידה מוגדרת: לצבעי קיר בדרך כלל 60 מעלות, ולצבעים מטים מאוד גם 85 מעלות. לכן שני מספרים ניתנים להשוואה רק כשנמדדו באותה זווית. במדידה ב-60 מעלות, צבע שמוגדר מט יושב בדרך כלל מתחת לכ-10 יחידות, צבע משי בטווח שבין כ-10 לכ-40, ומעליהם כבר צבעים מבריקים. החלוקה המדויקת משתנה בין יצרן ליצרן ומופיעה בדף הטכני של המוצר, שגובר על כל חלוקה כללית. הכלל המעשי פשוט: ככל שהברק גבוה יותר, כך התיקון יסגיר את עצמו יותר, ובאותו גוון בדיוק.
לברק של הטלאי יש עוד שלושה מקורות שאין להם קשר לסוג הצבע. הראשון, עובי: שכבה מקומית עבה יותר משאירה פני שטח חלקים ומבריקים יותר. השני, כלי היישום: אותו צבע בדיוק יורד בעובי שכבה שונה במברשת ובגליל, ומגיע לדרגת ברק שונה. השלישי, זמן: הצבע יבש למגע הרבה לפני שפני השכבה התייצבו, ולכן טלאי שנראה מושלם בערב הצביעה יכול להופיע כעבור יומיים. משך ההתייצבות תלוי במוצר, בטמפרטורה ובלחות, ומה שכתוב בדף הטכני גובר.
אצווה וגיוון: אותו קוד אינו אותו צבע
כל פחית נושאת מספר אצווה. פחיות מאותה אצווה עורבבו יחד, ופחיות מאצוות שונות עורבבו בנפרד. ההפרש ביניהן קטן מאוד: בתוך הפחית לא רואים אותו בכלל, ועל קיר ארוך באור צד רואים. בצבע שגוון במכונה זה מודגש עוד יותר: גיוון חוזר לפי אותו קוד נותן התאמה טובה ולא זהות מובטחת, כי גם הבסיס יכול להיות מאצווה אחרת וגם המכונה מכוילת מדי פעם.
גם שארית שנשמרה אינה בהכרח אותו צבע. פחית פתוחה שעמדה חודשים מאבדת מים, מסמיכה, ולפעמים נוצר בה קרום, ומי שמדלל אותה כדי להחזיר לה מרקם עבודה שינה בפועל את עובי השכבה, ואיתו את הברק. אם משתמשים בשארית, מערבבים אותה עד הסוף, מסירים קרום בשלמותו במקום לערבב אותו פנימה, ומדללים רק ביחס שכתוב על הפחית.
דהייה והתלכלכות: הקיר השתנה, לא הצבע שבפחית
זה הגורם שהכי קשה לעקוף, כי הוא לא נמצא בחומר שביד אלא בקיר. קיר שמקבל שמש ישירה דרך חלון משנה גוון מהר יותר מקיר פנימי במסדרון, וההפרש גדל ככל שהגוון רווי יותר. בלבן השינוי נוטה לכיוון הצהבהב, ובמטבח ובחדר שמעשנים בו מצטרפת אליו שכבת לכלוך דקה ואחידה שאי אפשר לראות עד שמניחים לידה משהו נקי.
מכאן גם המלכודת ההפוכה: ניקוי נקודתי של הקיר לפני התיקון יוצר בדיוק את אותה בעיה בסימן הפוך, אזור נקי בתוך שדה שהתלכלך באופן אחיד. אם מנקים, מנקים משטח שלם עד גבול טבעי, ולא מעגל סביב הפגם.
מרקם: הגרעיניות שהגליל השאיר
קיר שנצבע בגליל אינו חלק. יש עליו גרעיניות עדינה ואחידה שנוצרת מהשיער של הרולר, ואת הגודל שלה קובע אורך השיער: רולר בשיער של כ-10 עד 12 מ״מ, שמתאים לקיר פנים חלק, משאיר גרעיניות דקה; אותו קיר בדיוק, בשיער 18 עד 20 מ״מ, מקבל גרעיניות גסה וגבוהה יותר. מברשת לא משאירה גרעיניות בכלל אלא קווי שיער, ושפכטל משויף לא משאיר כלום. באור צדי, אי חלק בתוך שדה מחוספס בולט לא פחות מהפרש גוון.
טבלת ההחלטה: מתי תיקון נקודתי עובר
הטבלה בנויה על המצב בשטח, לא על גודל הפגם. אותו פגם בדיוק עובר בשקט בקיר אחד ומופיע כמלבן בקיר שלידו.
| המצב בקיר | סיכוי שהטלאי ייעלם | מה מטה את הכף | מה אני עושה בפועל |
|---|---|---|---|
| לבן מט, קיר שנצבע לאחרונה, שארית שמורה מאותה פחית | גבוה | פגם קטן מכ-5 ס״מ, תאורה עליונה ומפוזרת | תיקון נקודתי, בשתי שכבות דקות ובאותו כלי |
| אזור מוסתר: מאחורי ספה או ארון, מאחורי דלת פתוחה, מעל גובה העין | גבוה, גם בקיר לא חדש | האזור לא מקבל אור ישיר ואף אחד לא עומד מולו | תיקון נקודתי, גם כשהתנאים האחרים לא מושלמים |
| צבע שגוון במכונה: יש קוד אבל אין שארית | בינוני ומטה | כמה כהה ורווי הגוון: ככל שהוא רווי יותר, הפרש אצווה בולט יותר | מגוון, מנסה על שטח מוסתר, ומחליט לפי מה שנראה אחרי שהניסיון התייבש |
| קיר שנצבע לפני שנים, בכל גוון | נמוך | דהייה ולכלוך שכבר קרו, ואי אפשר לגשר עליהם בחומר | צובע את הקיר כולו מפינה לפינה |
| צבע רחיץ או בעל ברק משי | נמוך | הברק מסגיר גם הפרש עובי זעיר | קיר שלם. בטלאי כאן הסיכוי לפספס גבוה מדי |
| קיר עם תאורה צדית: ספוטים, מנורת קיר, חלון גדול בקצה | נמוך מאוד | האור שנוגע בקיר בזווית חדה מגדיל כל הפרש ברק ומרקם | קיר שלם, ובקיר עם תאורה דרמטית אני בודק גם את איכות היישור מתחת |
| מטבח, חדר רטוב, או חדר שמעשנים בו | נמוך | שכבת לכלוך אחידה שנפרשה על כל הקיר | ניקוי משטח שלם, ואז צביעה של הקיר כולו |
| עשרות פגמים בקיר אחד, או קיר שעבר פירוק ריהוט | לא רלוונטי | שטח התיקונים כבר מתקרב לשטח הקיר הפנוי שביניהם | הכנה על כל פני הקיר, ואז שתי שכבות מלאות |
הכלל המעשי: מפינה לפינה, לא כתם
כשההכרעה נופלת לצד הצביעה, יחידת העבודה היא לעולם לא ״האזור סביב הפגם״ אלא משטח שלם שנעצר בגבול טבעי. הסיבה פשוטה: בגבול טבעי העין ממילא מקבלת הפרש תאורה או קו, ולכן היא לא מחפשת שם אחידות. באמצע קיר היא כן.
- פינה פנימית או חיצונית, הגבול הטוב ביותר, כי יש בה ממילא הפרש אור בין שני המישורים
- קו התקרה וקו הפנל התחתון
- משקוף דלת או חלון, וכל קו שבו הקיר נעצר
- מפגש עם חיפוי, עם קרניז או עם שינוי גובה בקיר
- מה שאינו גבול: אמצע קיר, קו דמיוני מעל ספה, וסוף הסרט שהודבק כדי לתחום את התיקון
לפני שמחליטים על היקף, שווה לחשב מה זה אומר בליטרים: קיר בודד לעומת חדר שלם הוא הפרש שמופיע גם בכמות החומר וגם בזמן. את שיטת החישוב, שטח נטו, כיסוי מעשי לליטר ומספר השכבות, פירטתי בכתבה על כמה צבע צריך לקנות, ואת סדר ההכנה שקודם לפתיחת הדלי בכתבה על צביעת דירה.
איך עושים תיקון נקודתי שיש לו סיכוי
כשהטבלה למעלה אומרת שהמצב מאפשר תיקון נקודתי, זה סדר העבודה שאני עובד לפיו. שלושה מהשלבים קובעים אם הטלאי ייראה, והם בדיוק אלה שקל לוותר עליהם: הפריימר על אזור התיקון כולו, החזרת המרקם באותו כלי, והבדיקה החוזרת אחרי שהצבע התייצב.
לוודא שהפגם הוא פגם ולא סימפטום
כתם שחוזר, צבע שיורד בפיסות, קיר שמרגיש קר ולח במגע או סדק שנפתח שוב באותו קו. אלה לא מקרים לתיקון נקודתי. צבע חדש שנסגר על רטיבות פעילה נדחף החוצה בהמשך, וסדק שחוזר מעיד על תזוזה שצריך לאבחן. בסדק חוזר או אלכסוני זה אבחון של מהנדס קונסטרוקציה, ולא של מי שסוגר אותו.
לסגור את הפגם עצמו כמו שצריך
מילוי מהעומק כלפי חוץ, שכבות דקות ולא שכבה עבה אחת, ושיוף שמרחיב את התיקון הרבה מעבר לחור. השיוף הוא לא רק החלקה. הוא מה שמבטל את הגבול החד בין החומר החדש לקיר.
פריימר על אזור התיקון כולו
שפכטל סופג צבע אחרת מקיר צבוע, ולכן תיקון בלי פריימר יוצא מט יותר מסביבתו, כתם בגוון זהה לחלוטין שנראה רק בגלל הברק. הפריימר מיושם על כל אזור התיקון, כולל השוליים המשויפים, ולא רק על החומר עצמו.
להשוות את החומר לצבע שעל הקיר
אותה פחית ואותה אצווה, אם יש; ואם אין, מגוונים לפי הקוד ומנסים קודם על שטח מוסתר, למשל מאחורי ארון או בתוך נישה, ומחליטים רק אחרי שהניסיון התייבש והתייצב. דילול רק לפי היחס שעל הפחית, כי דילול חופשי משנה את עובי השכבה ואיתו את הברק.
להחזיר את המרקם באותו כלי
רולר קטן באותו אורך שיער שבו נצבע הקיר, לא מברשת. עובדים בטפיחות קלות ולא בגלגול חזק, ומורחים דק. שתי שכבות דקות נותנות ברק קרוב הרבה יותר לקיר משכבה עבה אחת. את הקצה משאירים רך ומדורג, בלי סרט ובלי קו סיום.
לבדוק שוב אחרי שהצבע התייצב
לא מסיקים מסקנה בערב הצביעה. בודקים באור היום ובאור הצדי של החדר, וחוזרים לבדוק אחרי יום-יומיים, או אחרי משך ההתייצבות שכתוב בדף הטכני של המוצר, שגובר, כי שם מופיעים הפרשי ברק שלא נראו בהתחלה. אם הטלאי נראה, ההמשך הנכון הוא לצבוע את המשטח כולו ולא להוסיף עוד שכבה מקומית.
לא בטוחים אם הקיר שלכם יסלח על תיקון נקודתי? צלמו אותו, רצוי גם באור הצדי של החדר, והתקשרו ל-053-582-8855, בימים א׳–ה׳ בין 08:00 ל-18:00. תמונה ושיחה קצרה בדרך כלל מספיקות כדי לדעת אם מדובר בטלאי או בקיר, והמחיר נסגר מראש עם חשבונית מס.
מתי צביעת הקיר כולו היא דווקא ההחלטה הזולה
מי שמסתכל רק על שטח הצביעה רואה טלאי של כמה סנטימטרים מול קיר של עשרות מטרים רבועים, ומסיק את המסקנה המתבקשת. בפועל החשבון שונה, כי רוב מה שנספר בעבודת צבע אינו הגלגול עצמו.
- ההגעה, פינוי האזור, כיסוי הרצפה והריהוט ומיסוך המשקופים והשקעים קורים בין אם צובעים חצי מטר ובין אם צובעים קיר. הם לא מתחלקים לפי שטח
- הכנת החומר, שטיפת הכלים והייבוש בין השכבות זהים בשני המקרים
- התוספת האמיתית של קיר שלם מעל טלאי היא הגלגול עצמו והצבע, ובעבודת צבע החומר הוא לרוב החלק הקטן בעלות
- מנגד, טלאי שלא הצליח נספר פעמיים: פעם כתיקון, ופעם כקיר שנצבע בכל זאת
- וכשמדובר בכמה תיקונים בכמה חדרים, הגרעין הקבוע של הביקור נספר פעם אחת בלבד, ולכן ריכוז כולם בביקור אחד מזיז את החשבון יותר מהבחירה עצמה בין טלאי לקיר
ההיגיון הזה נכון גם בכיוון ההפוך: יש מצבים שבהם דווקא הקיר השלם מיותר, למשל פגם יחיד באזור מוסתר או תיקון לפני מכירה שממילא ייצבע מחדש בהמשך. את מה שמזיז את המחיר בעבודת צבע, ואת הסיבה לכך ששתי הצעות לאותה דירה יכולות להיות רחוקות זו מזו, פירטתי בכתבה על מחיר צביעת דירה. גם סוג הצבע שנבחר מלכתחילה נכנס לחשבון הזה: קיר שנצבע בצבע רחיץ בעל ברק כמעט לא יסלח על טלאי בעתיד, וקיר מט כן. את ההבדלים בין סוגי הצבע ומתי מתאים כל אחד פירטתי בכתבה על סוגי צבע.
מתי לא צובעים בכלל, לא טלאי ולא קיר
יש מצבים שבהם ההחלטה בין תיקון נקודתי לצביעה מחדש כלל אינה ההחלטה הנכונה, כי מה שמתחת לצבע עוד לא טופל. צבע במצבים כאלה אינו פתרון אלא כיסוי, והוא גם מקשה על מי שיאבחן אחריו.
- כתם שחוזר, גדל או מופיע שוב אחרי כל צביעה, וכל קיר שמרגיש לח במגע
- צבע שיורד בפיסות שלמות או שמתקלף כשמושכים בו סרט דבק, שם הבעיה בהיאחזות של השכבות ולא בגוון
- סדק שנפתח שוב באותו קו, ובמיוחד סדק אלכסוני שיוצא מפינת דלת או חלון, מפסיקים לסגור אותו בשפכטל, לא צובעים מעליו, ומביאים מהנדס קונסטרוקציה או את מהנדס הבניין לבדוק מה מזיז אותו
- פריחה לבנה גבישית על הקיר, או שפכטל שמתפורר בין האצבעות
- עבודה בגובה שדורשת יותר מסולם יציב על רצפה ישרה. לא על כיסא, לא על שידה, ולא בהישענות מהחלון
ואם הבעיה שהובילה אתכם לכאן היא לא פגם מקומי אלא צבע שיורד, זו שאלה אחרת לגמרי, ופירקתי אותה בכתבה על צבע שמתקלף. על התיקון עצמו, לפני שאלת הצבע, איזה חומר לאיזה חור וכמה מרחיבים את השיוף, כתבתי בכתבה על סתימת חורים בקיר, ועל ההבדל בין קיר שנצבע יפה לקיר שהוא באמת ישר, שהוא מה שקובע כמה תאורה צדית תסלח לו, בכתבה על רמות הגימור.
שאלות נפוצות
השאלות שחוזרות אליי הכי הרבה בנושא הזה.
צבעתי טלאי באותו צבע בדיוק, ורואים אותו. איך זה יכול להיות?
כי מה שרואים כמעט תמיד אינו הגוון אלא הברק. שכבה חדשה מחזירה אור אחרת משכבה ותיקה, גם כשהצבע זהה לחלוטין, והפרש עובי קטן בין המריחה המקומית לשכבה שעל הקיר מספיק כדי לייצר את ההבדל.
שני גורמים נוספים פועלים באותו כיוון: מרקם, אם התיקון נמרח במברשת בתוך קיר שגולגל או שויף חלק בתוך שדה גרעיני; וגיל, כי הקיר סביב הספיק לדהות ולהתלכלך והצבע שבפחית לא. אף אחד משלושתם לא נפתר בגיוון מדויק יותר.
איך אפשר לדעת מראש אם הטלאי יציץ?
מכבים את תאורת החדר ומחליקים פנס טלפון לאורך הקיר כשהקרן כמעט נוגעת בו. אם בבדיקה הזאת כבר קופצים תיקונים ישנים, פסי גליל או הפרשי ברק, קיר כזה לא יסתיר גם את התיקון הבא.
אחר כך בודקים שלושה תנאים: האם יש שארית מאותה פחית ומאותה אצווה, מתי הקיר נצבע לאחרונה, ואיזו תאורה נופלת עליו. אם שלושתם בסדר, תיקון נקודתי סביר. אם אחד מהם לא, מתכננים משטח שלם.
יש לי שארית מהפחית המקורית. זה מספיק כדי שהטלאי ייעלם?
זה התנאי הכי חשוב, אבל הוא לבדו לא מספיק. שארית פותרת את הפרש האצווה, ולא פותרת את הדהייה של הקיר, את הברק של שכבה טרייה מול שכבה ותיקה או את הפרש המרקם.
כדאי גם לבדוק את השארית עצמה: פחית שעמדה פתוחה מאבדת מים ומסמיכה, ולפעמים נוצר בה קרום. מערבבים עד הסוף, מסירים קרום בשלמותו במקום לערבב אותו פנימה, ומדללים רק ביחס שכתוב על הפחית. דילול חופשי משנה את עובי השכבה ואיתו את הברק.
אין לי שארית, רק את קוד הגיוון. אפשר לגוון מחדש?
אפשר, וזה נותן התאמה טובה ולא זהות מובטחת. הבסיס יכול להיות מאצווה אחרת, המכונה מכוילת מדי פעם, וההפרש שנוצר קטן מכדי לראות בפחית וגדול מספיק כדי לראות על קיר.
אם בכל זאת מנסים, מגוונים, צובעים ניסיון על שטח מוסתר, ומחליטים רק אחרי שהוא התייבש והתייצב, כי הברק והגוון הסופיים מופיעים אחרי שהצבע כבר יבש למגע.
עד איזה גודל פגם עוד שווה תיקון נקודתי?
הגודל הוא הפרמטר הפחות חשוב כאן. פגם קטן מכ-5 ס״מ בקיר לבן מט, חדש יחסית ובתאורה עליונה ומפוזרת, בדרך כלל לא ייראה. אותו פגם בדיוק בקיר עם ספוטים או בצבע רחיץ בעל ברק, כן.
מה שכן משנה בשאלת הגודל: מספר הפגמים. ברגע שיש בקיר אחד הרבה תיקונים, השטח המתוקן מתקרב לשטח הפנוי ביניהם, ושכבה מלאה על כל הקיר נותנת ספיגה ומרקם אחידים בעבודה שאינה גדולה בהרבה.
למה דווקא בקיר עם ספוטים או חלון גדול זה תמיד נראה?
כי אור שנוגע בקיר בזווית חדה מאיר את פני השטח ולא את הצבע. הוא מטיל צל זעיר מכל שינוי גובה ומדגיש כל הפרש ברק, ולכן גם תיקון בגובה מדויק ובגוון מדויק מסגיר את עצמו.
בקירות כאלה אני פוסל תיקון נקודתי מראש, וצובע משטח שלם שנעצר בפינה. אם הקיר מקבל תאורה כזאת באופן קבוע, שווה גם לבדוק את איכות היישור שמתחת לצבע, שם מתגלים גם פגמים שקדמו לתיקון.
צובעים קיר אחד או את כל החדר?
קיר אחד מספיק כשהוא נעצר בגבולות טבעיים מכל צדדיו, שתי פינות, קו תקרה וקו פנל, וכשאין לו הפרש דהייה בולט מול הקירות שלידו. פינה היא מקום שבו העין ממילא מקבלת הפרש תאורה, ולכן היא מסתירה הפרש קטן בגוון.
כשהחדר נצבע לפני שנים, כשהקיר הצבוע מקבל שמש ישירה ושכניו לא, או כשהגוון רווי, עדיף לצבוע את החדר כולו. בגוונים רוויים אפילו הפרש אצווה קטן נראה בפינה שבין קיר שנצבע לקיר שלא.
הטלאי נראה מושלם ביום הצביעה והופיע אחרי יומיים. למה?
כי ייבוש למגע והתייצבות של פני השכבה הם לא אותו דבר. הצבע מפסיק להיות דביק הרבה לפני שהברק והגוון הסופיים שלו נקבעו, ולכן הפרש ברק שלא היה קיים בערב הצביעה מופיע בהמשך. משך ההתייצבות תלוי במוצר, בטמפרטורה ובלחות, ומה שכתוב בדף הטכני גובר.
המסקנה המעשית: לא מסיקים ולא מוסיפים שכבה נוספת באותו ערב. בודקים אחרי יום-יומיים, ואם הטלאי נראה, עוברים למשטח שלם במקום להרחיב אותו.
כמה עולה לצבוע קיר שלם לעומת תיקון נקודתי?
ההפרש קטן ממה שנדמה, כי רוב מה שנספר בעבודת צבע אינו הגלגול. ההגעה, פינוי האזור, כיסוי הרצפה והריהוט, מיסוך המשקופים והשקעים והייבוש בין השכבות זהים בשני המקרים, והחומר הוא לרוב החלק הקטן בעלות.
טווחים להמחשה בלבד: סבב תיקונים נקודתיים בחדר בודד בכ-250–450 ש״ח, קיר או חדר שנצבע מחדש כולל הכנה בכ-550–900 ש״ח, והכנה מלאה לצבע שכוללת יישור ופינות בכ-1,000–1,700 ש״ח. הגעה דחופה באותו יום, בכפוף לזמינות, מוסיפה כ-25%. המחיר המדויק נקבע לפי מצב השטח ונסגר מראש.