איך לא לפגוע בחשמל ובצנרת כשקודחים בקיר
הידיעה שיש מערכות בקיר אינה מה שמונע פגיעה בכבל או בצינור. מה שמונע אותה הוא לוותר על ההנחה שדווקא בנקודה שבחרתם אין.
איפה באמת עוברים המסלולים בקיר ישראלי, למה גלאי לעולם לא מוכיח שנקי, ומה בדיוק עושים ברגע שהמקדח נתקל במשהו.
קיר סגור לא מספר כלום. מאחורי שכבת צבע בעובי של עשירית מילימטר עוברים מוליכים תחת מתח וצנרת בלחץ, ובקיר ישראלי טיפוסי הם קרובים לפני השטח הרבה יותר ממה שרוב האנשים מניחים.
החדשות הטובות: המסלולים אינם אקראיים. יש בהם היגיון התקנה שאפשר ללמוד בקריאה אחת, והוא מספיק כדי לבחור נקודת קידוח סבירה ברוב הבתים. הפחות טובות: ״רוב״ אינו ״כל״, ובדירה משופצת ההיגיון הזה נשחק. מי שהוסיף שקע לא תמיד המשיך את השיטה של מי שבנה.
איך עובר החשמל בקיר, ולמה הוא רדוד יותר משנדמה
בישראל כמעט כל מוליך בקיר עובר בתוך שרוול פלסטי גמיש, ״מריכף״, שהוטבע בחריץ לפני הטיח. השרוול הוא מה שמאפשר למשוך כבל חדש בעתיד בלי לפתוח את הקיר, והוא גם מה שמקשה על הגילוי: הפלסטיק סביב הנחושת מרחיק את המתכת מפני הקיר ומחליש כל חתימה שגלאי מתכת מחפש.
- מכל שקע, מתג ונקודת מאור יוצא מסלול אנכי, למעלה או למטה, אל קופסת הסתעפות. הקו רחב יותר ממה שנראה: החריץ שנחצב רחב מקוטר השרוול, והשרוול לא תמיד ישר לחלוטין.
- סביב משקוף של דלת או חלון יש כמעט תמיד עקיפה: המסלול מטפס, חוצה מעל הפתח ויורד בצד השני. הרצועה הזאת חשודה גם כשאין בה שום אביזר גלוי.
- בדירה משופצת קיימים לעיתים שני דורות של מסלולים. מסלול ישן שהופסק אינו בהכרח מנותק מהלוח, ולכן שקע חדש אינו מבטל את הקו שמעל השקע הישן שנסתם.
מה זה אומר על העומק
החריץ שבו יושב השרוול נחצב בבלוק או בבטון, והטיח מכסה אותו. בקיר עם שכבת טיח של 10 עד 20 מ״מ, גב השרוול נמצא בדרך כלל במרחק של 15 עד 30 מ״מ בלבד מפני הצבע, כך שקידוח לעומק 40 מ״מ, עומק שגרתי לדיבל נפוץ בקוטר 6 מ״מ, עבר את האזור הזה מזמן. מכאן נובעת מסקנה שקל לפספס: קידוח ל״רק תמונה קטנה״ מסוכן בדיוק כמו קידוח לארון, כי מה שמבדיל ביניהם הוא גודל הדיבל ולא המרחק שהמקדח עושה פנימה.
מים: החדרים שבהם ההנחה הפוכה
בסלון ובחדר שינה נקודת המוצא הסבירה היא שאין מים בקיר. במטבח, באמבטיה, בשירותים ובמרפסת השירות ההנחה הפוכה לחלוטין: מניחים שיש, עד שהוכח אחרת.
- הזנות מים חמים וקרים עולות אנכית מהרצפה או יורדות מהתקרה אל כל נקודת קבע: ברז, סוללה, אסלה, מדיח, מכונת כביסה, דוד.
- גבהים מקובלים בישראל: הזנה לכיור אמבטיה בסביבות 50 עד 60 ס״מ מהרצפה הגמורה, סוללת מקלחת או אמבטיה בסביבות 100 עד 120 ס״מ, והזנה לאסלה נמוכה בהרבה. אלה מוסכמות התקנה ולא כלל מחייב. בשיפוץ הן זזות, ולכן הן מספיקות כדי לחשוד ולא כדי לאשר.
- ניאגרה סמויה: מאחורי הקיר שמאחורי האסלה יושבים מכל, שלד מתכת וצנרת. הקיר הזה כולו יוצא מהמשחק, לא רק גובה לחצן ההדחה.
- ניקוז: בקטרים המקובלים בבנייה למגורים, כ-40 עד 50 מ״מ מכיור וכ-110 מ״מ מאסלה, לפי מה שתוכנן בפועל. הקוטר הגדול אינו יתרון כאן. הוא מטרה רחבה יותר, ושפכים בתוך קיר סגור הם מהתיקונים היקרים והמלוכלכים שיש.
- צנרת פלסטית, פקסגול, פוליפרופילן וכיוצא בהם, אינה מייצרת חתימה מגנטית. גלאי מתכת לא רואה אותה, וגלאי מתח לא רואה אותה כי אין בה חשמל.
- בקיר מסתור ובהנמכת גבס הצנרת אינה בתוך הקיר אלא ממש מאחורי הלוח, לפעמים במרחק של שני סנטימטרים.
במטבח ובאמבטיה יש שכבה נוספת שמסתירה הכול: האריח. הוא מבטל את מבחן הצליל, משבש גלאים ומחייב טכניקת מעבר משלו שפירטתי בכתבה על קידוח בקרמיקה ובפורצלן בלי לסדוק. זיהוי החומר שמאחורי האריח מתחיל רק אחרי שהמקדח עבר אותו, ועל שיטות הזיהוי עצמן יש כתבה נפרדת על איך יודעים מאיזה חומר עשוי הקיר.
מפת אזורי הסיכון
| האזור | מה עלול לעבור שם | טווח מקובל | מה עושים במקום |
|---|---|---|---|
| רצועה אנכית מעל ומתחת לשקע, למתג או לנקודת מאור | מוליכי חשמל בתוך שרוול מריכף | מהאביזר ועד התקרה או הרצפה, ברוחב האביזר ועוד כ-10 ס״מ לכל צד | מזיזים את הנקודה הצידה, ניצב לקו, לא למעלה ולא למטה, כי שם הקו ממשיך |
| רצועות אופקיות ליד התקרה וליד הרצפה | מעברי מאור והזנת מזגן ליד התקרה; ליד הרצפה, בדירות שהחיווט בהן מגיע מלמטה | 20 עד 30 הסנטימטרים הראשונים מהתקרה ומהרצפה | מזיזים את הגובה. בתלייה שחייבת להיות גבוהה, גלאי, קידוח מדורג ועדיפות לעיגון בפרופיל |
| היקף משקוף דלת וחלון | מסלול עוקף שמטפס מעל הפתח ויורד בצד השני | עד כ-15 ס״מ סביב המשקוף | מתרחקים. ליד משקוף גם הבנייה חלשה יותר, כך שההתרחקות עוזרת פעמיים |
| קיר מטבח מעל משטח העבודה | שקעי משטח, הזנות מים למדיח ולכיור, לעיתים ניקוז | בערך 90 עד 125 ס״מ, ובכל רוחב הקיר שמעל הכיור | מעדיפים את הקיר הנגדי; אחרת גלאי, קידוח מדורג ותכנון מחוץ לרוחב ארון הכיור |
| קיר אמבטיה סביב סוללה, כיור ואסלה | הזנות חמים וקרים, ניקוז, מכל של ניאגרה סמויה | כל הקיר שיש בו נקודת מים, לכל גובהו | מעדיפים קיר ללא נקודות מים; בקיר מסתור לא קודחים בכלל |
| קיר מאחורי לוח חשמל, מונה מים או ארון תקשורת | ריכוז של הכול, מסלולים שמתכנסים לנקודה אחת | כל הקיר, ובעיקר מעליו ומתחתיו | לא קודחים שם, וגם לא בצד השני של אותו קיר |
גלאים: מה כל אחד מוצא, ומתי הוא מפספס
יש שלושה סוגים, והם מודדים שלושה דברים שונים לגמרי. הבלבול ביניהם הוא מה שגורם לאנשים לסמוך על מכשיר שכלל אינו מחפש את מה שהם מפחדים ממנו.
| סוג הגלאי | מה הוא מודד | מה הוא ימצא | מתי הוא ישקר |
|---|---|---|---|
| בודק מוליך חי (גלאי מתח ללא מגע) | שדה חשמלי משתנה סביב מוליך תחת מתח | כבל מחובר וחי, בעומק של עד כ-50 מ״מ לפי הדגם והמתח | מעגל שמנותק כרגע, כבל בתוך שרוול מתכת, מוליך מסוכך, מתח נמוך של אינטרקום ורמקולים, וכל עומק מעבר לטווח |
| גלאי מתכת (השראתי) | נוכחות מתכת מוליכה | ברזל זיון, שרוול מתכת, צינור נחושת או פלדה, פרופילי גבס | צנרת פלסטית ושרוול מריכף פלסטי; בקיר בטון מזוין הוא מראה מתכת כמעט בכל נקודה וחדל להיות שימושי |
| גלאי צפיפות (קיבולי) | שינוי בצפיפות מאחורי פני הקיר | פרופילים, קורות, חללים, לעיתים צינור מלא מים | טיח עבה, שפכטל טרי או קיר לח, אריח, טפט עם רכיב מתכתי, שני לוחות גבס זה על זה וסוללה חלשה |
גם השימוש קובע. מכיילים על קטע קיר שברור שהוא ריק, ולא על הנקודה שרוצים לקדוח בה. סורקים פעמיים, מימין לשמאל ומשמאל לימין, ומסמנים את שתי הקריאות. הפער ביניהן הוא רוחב האזור החשוד ולא נקודה אחת. אצבע שנוגעת בקיר משנה קריאה של גלאי קיבולי, ולכן מחזיקים רק את המכשיר.
קידוח מדורג: הטכניקה שמחליפה ניחוש בבדיקה
אם בחרתם נקודה ואתם לא בטוחים בה לגמרי, אל תקדחו אותה במכה אחת. קידוח בשלבים מוסיף כמה עצירות קצרות, ובתמורה כל עצירה בודקת את מה שכבר נקדח לפני שממשיכים.
מכבים את הפטישה בשלב הראשון
בטיח ובשפכטל אין בה צורך, והיא זו שהופכת מגע קל בצינור לחור. מפעילים אותה רק אחרי שברור שאתם בתוך בטון או בלוק מלא, ולעולם לא באיטונג, בגבס, בבלוק חלול או באריח.
מגבילים עומק מראש
מגביל העומק של המקדחה, ואם אין, סרט הדבקה על המקדח. כברירת מחדל: אורך הדיבל ועוד כחצי סנטימטר לפינוי אבק, ולא ״עד שנעים״. הוראות היצרן של הדיבל או של העוגן, שנוקבות בקוטר ובעומק הקידוח הנדרשים, גוברות על כל כלל אצבע. מקדח ארוך במחיצה דקה עלול לצאת בצד השני.
עשרה מילימטרים בכל פעם
קודחים כסנטימטר, מוציאים, מסתכלים. בשלושת הסנטימטרים הראשונים יושבים הטיח וגב שרוול החשמל שמתחתיו, ולכן דווקא בהם משתלם לעבוד לאט.
קוראים את האבק ומקשיבים למקדחה
לבן ודקיק זה גבס, אפור עם גרגר קשה זה בטון, גס ומתפורר זה בלוק. שבבי פלסטיק על המקדח, חריקה מתכתית, קפיצה אחורה או רכות פתאומית שאחריה תקיעה, כל אחד מהם הוא סימן עצירה.
רק אחרי אזור הסיכון מגבירים
עברתם את הטיח ואת שלושת הסנטימטרים הראשונים בלי הפתעה. משם עובדים רגיל: פטישה במידת הצורך, לחץ אחיד, מקדח ניצב לקיר.
קיר שאתם לא בטוחים לגביו, או תלייה במטבח או באמבטיה שאין לה מקום חלופי? התקשרו ל-053-582-8855, א׳–ה׳ 08:00–18:00. אפשר לתאר לי בטלפון מה עובר בקיר ומה צריך לתלות, ולהחליט יחד אם זו עבודה פשוטה או מקרה שדורש בדיקה בשטח.
המקדח נתקל במשהו. איך יודעים במה
לא כל התנגדות היא אסון, ולא כל אסון מרעיש. אלה החתימות שכדאי להכיר:
- חריקה מתכתית חדה, המקדחה קופצת אחורה, האבק אפור עם נצנוץ, מתכת. בבטון זה בדרך כלל ברזל זיון, אבל זה יכול להיות גם שרוול מתכת או צינור נחושת. מהצליל בלבד אי אפשר להכריע.
- רכות פתאומית שבה המקדח כמעט נופל פנימה ואז נתפס, ושבבים גמישים לבנים או שחורים נמרחים עליו, שרוול מריכף. עוצרים מיד; הלחיצה הבאה היא זו שתיגע במוליך.
- נוזל על המקדח, כתם רטוב שמתפשט, או אבק שהופך פתאום לבוץ, צינור מים. גם טפטוף איטי נחשב.
- ניצוץ, נפילה של מפסק פחת או של מאמ״ת בלוח, ריח חרוך, פגיעה במוליך תחת מתח.
- התנגדות שגדלה בהדרגה, בלי חריקה ובלי שינוי בצבע האבק, לרוב חומר קשה יותר, אגרגט בבטון או אבן בבלוק. זה המקרה היחיד ברשימה שאפשר להמשיך בו, ובזהירות.
בארבעת המקרים הראשונים ההוראה זהה: מפסיקים. לא מגבירים לחץ, לא מפעילים פטישה כדי ״לעבור את זה״, ולא מנסים את אותה נקודה עם מקדח אחר או בקוטר גדול יותר.
פגעת. הקו האדום המלא
כאן מסתיים החלק של עשה זאת בעצמך. הסדר של הפעולות הבאות חשוב לא פחות מהן עצמן, ושתי המשפחות, חשמל ומים, מנותקות בשני מקומות שונים לגמרי.
פגעת בכבל חשמל
- משחררים את ההדק ומרפים. לא מושכים את המקדחה החוצה ולא נוגעים במקדח, בתפסנית או בכל חלק מתכתי שלה.
- מנתקים את המפסק הראשי בלוח החשמל של הדירה, ולא רק את המעגל שנראה קשור, כי בשלב הזה אינכם יודעים לאיזה מעגל שייך הכבל. ניגשים ללוח בידיים יבשות ומעמידה יבשה. אם הגישה ללוח אינה בטוחה, או שאינכם מזהים איזה מפסק הוא הראשי, לא מאלתרים: מרחיקים אנשים מהאזור וקוראים לחשמלאי מוסמך.
- רק אחרי שהחשמל מנותק מוציאים את המקדח מהקיר.
- לא סוגרים את החור, לא בשפכטל, לא בגבס ולא בתמונה שתולים מעליו. כבל פגוע בתוך קיר סגור הוא סיכון להתחשמלות ולשריפה, והחור הפתוח הוא מה שמראה לחשמלאי איפה לפתוח.
- מזמינים חשמלאי בעל רישיון. עבודה על מתקן חשמלי היא עבודה של חשמלאי מוסמך בלבד, גם כשהפגיעה נראית שטחית.
- המעגל נשאר מנותק עד שנבדק. מפסק פחת שלא קפץ אינו אישור שהכול תקין: פגיעה בבידוד בלי דלף לאדמה לא בהכרח תפיל אותו.
- אם מישהו נפגע, לא נוגעים בו לפני שהחשמל נותק, ומזעיקים עזרה רפואית מיד.
פגעת בצינור מים
- סוגרים את ברז המים הראשי של הדירה. זה ברז, לא מפסק, ובלוח החשמל לא נוגעים בשלב הזה, אלא אם המים הגיעו לאביזר חשמלי.
- אם ההזנה שנפגעה חמה, מכבים גם את דוד החימום כדי שלא יעבוד ריק.
- מוציאים את המקדח, אוספים את המים ומייבשים. לא סותמים את החור בפקק, בסיליקון או בשפכטל: סתימה מסתירה את הנזילה ולא עוצרת אותה.
- אם מים נגעו בשקע, בגוף תאורה או בלוח, מנתקים גם את החשמל, מנקודה יבשה ובידיים יבשות. בספק לגבי הגישה ללוח לא נוגעים בו וקוראים לחשמלאי מוסמך.
- מזמינים אינסטלטור. צינור בלחץ בתוך קיר אינו תיקון חובבים, וסרט או קולר זמניים לא מחזיקים תחת לחץ קבוע.
- מייבשים את הקיר לפני שסוגרים אותו. רטיבות שנשארה בפנים תופיע בצד השני כעבור שבועות.
אחרי שהאינסטלטור סיים, נשאר עוד שלב שהרבה אנשים מדלגים עליו: הקיר עצמו. כתם שנסגר בשפכטל לפני שהוא יבש לגמרי יחזור. איך מבדילים בין רטיבות פעילה לשארית לחות פירטתי בכתבה על תיקון רטיבות בקיר.
פגעת בברזל זיון או בקיר קונסטרוקטיבי
ברזל זיון אינו מכשול. הוא הסיבה שהקיר עומד. לא חותכים אותו ולא עוברים דרכו. מזיזים את הנקודה בניצב לכיוון המוט, ואם גם שם נתקלים במתכת, האזור הזה לא מתאים לתלייה. בקיר ממ״ד, בעמוד או בקורה, כל קידוח שאינו שטחי הוא שאלה הנדסית ולא שאלה של דיבל, ומי שמכריע בה הוא מהנדס או יועץ קונסטרוקציה, לא בעל הדירה וגם לא אני.
מתי לא קודחים בכלל
- קירות הממ״ד ותקרתו. לפיקוד העורף יש הנחיות מפורשות לגבי מה מותר לקדוח שם ובאיזה עומק, ופגיעה בזיון או במערכות האטימה אינה עניין אסתטי. בודקים מול ההנחיות התקפות, ובספק לא קודחים.
- רצפה של חדר רטוב. מתחת לריצוף יש שכבת איטום, וחור בה הוא נזילה לשכן שמתגלה חודשים אחר כך. אותו דבר ברצפה עם חימום תת־רצפתי.
- תקרות בטון דרוך ותקרות צלעות, שבהן מיקום הפלדה אינו נראה ואינו ניתן לניחוש.
- כל מקום שבו שני גלאים שונים נותנים תשובות סותרות. הסתירה עצמה היא אינדיקציה.
אחרי שבחרתם נקודה בטוחה, נשארת השאלה השנייה: מה יחזיק שם. הבחירה בין דיבל פרפר, בורג בטון ועוגן כימי תלויה בחומר הקיר ובכיוון הכוח, והיא מפורטת בכתבה על איזה דיבל מתאים לאיזה קיר. השורה התחתונה של הכתבה הזאת פשוטה יותר: הקידוח עצמו הוא הרגע הקצר ביותר בעבודה, וכל מה שקובע אם הוא ייגמר טוב קורה לפניו.
שאלות נפוצות
השאלות שחוזרות אליי הכי הרבה בנושא הזה.
איך אני יודע אם עובר חשמל במקום שאני רוצה לקדוח בו?
מתחילים במפה ולא במכשיר. מסמנים בעיניים כל שקע, מתג ונקודת מאור בקיר, ומוציאים מהחשבון את הרצועה האנכית שמעליהם ומתחתיהם ועוד כ-10 ס״מ לכל צד, את 20 עד 30 הסנטימטרים הסמוכים לתקרה ולרצפה, ואת הרצועה שסביב משקוף דלת או חלון. המספרים האלה הם מרווחי ביטחון שנגזרים ממוסכמות התקנה נפוצות ולא מכלל מחייב. בדירה שעברה שיפוץ המסלולים זזים.
רק אחר כך מוסיפים בודק מוליך חי, ובידיעה שהוא מוצא רק כבל שמחובר וחי כרגע. אם המעגל מנותק, אם הכבל בתוך שרוול מתכת או אם הוא עמוק מטווח הגילוי של הדגם, הוא לא יראה כלום.
גלאי הקירות מראה נקי. אפשר לקדוח?
לא בהסתמך על זה בלבד. גלאי מוכיח נוכחות ולא היעדר: צינור מים מפלסטיק, שרוול מריכף פלסטי וכבל שהמעגל שלו מנותק אינם מייצרים אצלו חתימה בכלל.
קריאת ״נקי״ היא סיבה להמשיך בזהירות, לא סיבה לוותר על הכללים. הרצועות שמעל ומתחת לשקעים ולמתגים נשארות אסורות גם כשהמכשיר שותק.
לאיזה עומק בטוח לקדוח בקיר?
אין עומק שהוא בטוח תמיד. בקיר עם שכבת טיח של 10 עד 20 מ״מ, גב שרוול החשמל נמצא לרוב במרחק של 15 עד 30 מ״מ בלבד מפני הצבע, כך שגם קידוח רדוד לתמונה קטנה מגיע לאזור הסיכון.
מה שכן עוזר הוא להגביל עומק מראש, במגביל העומק של המקדחה או בסרט הדבקה על המקדח, ולקדוח את שלושת הסנטימטרים הראשונים בשלבים של כסנטימטר, בלי פטישה, תוך בדיקת האבק בין שלב לשלב.
פגעתי בכבל חשמל. מה עושים קודם?
מרפים מהמקדחה בלי לגעת בחלקי המתכת שלה, ומנתקים את המפסק הראשי בלוח החשמל של הדירה. רק אחר כך מוציאים את המקדח מהקיר.
לא סוגרים את החור ולא תולים עליו כלום. מזמינים חשמלאי בעל רישיון ומשאירים את המעגל מנותק עד שהוא בדק. מפסק פחת שלא קפץ אינו אישור שהכול תקין.
קדחתי ויצאו מים. מה הפעולה הראשונה?
סוגרים את ברז המים הראשי של הדירה, ברז, לא מפסק חשמל. אם ההזנה חמה, מכבים גם את הדוד. לא סותמים את החור בשום חומר: סתימה מסתירה את הנזילה במקום לעצור אותה.
אם מים נגעו בשקע, בגוף תאורה או בלוח החשמל, מנתקים גם את החשמל מנקודה יבשה ובידיים יבשות, ובספק לא ניגשים ללוח בכלל. את התיקון עצמו עושה אינסטלטור, והקיר מיובש לפני שסוגרים אותו.
אפשר פשוט להזיז את הקידוח כמה סנטימטרים הצידה?
לא, ולא בכיוון שרירותי. שרוול חשמל וצינור מים ממשיכים לאורך הקיר, ולכן הזזה קטנה לאורך אותו קו תפגע בהם שוב.
מזיזים לפחות 20 ס״מ, ובניצב לכיוון שבו המסלול רץ: בקו אנכי שמעל שקע זזים הצידה ולא למעלה. בברזל זיון, שמרווחי הרשת שלו נקבעים בתכנון הקונסטרוקציה ובבנייה למגורים הם לרוב בסדר גודל של 15 עד 25 ס״מ, גם הזזה של 5 ס״מ עלולה ליפול על המוט הבא.
המקדחה נתקלה במשהו קשה בקיר בטון. זה ברזל זיון?
אם יש חריקה מתכתית, המקדחה קופצת אחורה והאבק אפור עם נצנוץ, סביר שכן. אבל מהצליל לבד אי אפשר להבדיל בין ברזל זיון, שרוול מתכת וצינור נחושת, ולכן ההוראה זהה בכל שלושת המקרים: עוצרים.
התנגדות שגדלה בהדרגה בלי חריקה ובלי שינוי בצבע האבק היא בדרך כלל אגרגט בבטון או אבן בבלוק, וזה המקרה היחיד שאפשר להמשיך בו בזהירות. אם המתכת חוזרת גם בנקודה החדשה, מוותרים על האזור.
מותר לקדוח בקיר של הממ״ד?
לא מאלתרים שם. קירות הממ״ד הם בטון מזוין בצפיפות זיון גבוהה, ויש בהם גם מערכות אטימה שפגיעה בהן אינה עניין אסתטי.
לפיקוד העורף יש הנחיות מפורשות לגבי מה מותר לקדוח ובאיזה עומק. בודקים מולן לפני שנוגעים, ואם נשאר ספק, לא קודחים ומעבירים את הפריט לקיר אחר.
יש דרך לתלות בלי לקדוח בכלל?
לעומסים קלים כן, וזו לפעמים התשובה הנכונה דווקא במטבח ובאמבטיה. מסילות דבק לקירות, ווים בדבק תעשייתי ומוטות מתח בין שני קירות מחזיקים פריטים קלים בלי לקדוח בקיר, בתנאי שהמשטח חלק, נקי ולא מתקלף.
המגבלה ברורה: אלה פתרונות לעומס סטטי קל בלבד, והם רגישים ללחות ולחום. העומס המרבי שהיצרן נוקב בו למוצר הספציפי, ותנאי המשטח שהוא דורש, גוברים על כל הערכה כללית. מדף עמוס, מסך, ארונית או כל דבר שנפילתו מסוכנת, מעוגנים לקיר, ואם הנקודה חשודה מזיזים אותה במקום להתפשר על שיטת ההרכבה.