רטיבות, עיבוי או נזילה: איך מבדילים לפני שמזמינים בעל מקצוע
שלושה מקורות שונים לגמרי משאירים על הקיר סימן שנראה כמעט אותו דבר. ההבדל ביניהם אינו במראה הכתם אלא במיקום שלו, בצורתו ובשאלה מתי הוא מופיע.
כאן אני עובר על הסימנים שמפרידים בין נזילה, חדירת מים מבחוץ ועיבוי, על חמש בדיקות שאפשר להריץ לבד בלי לפתוח כלום, ועל הנקודה שבה הבדיקה נגמרת ומתחיל תחומו של קבלן איטום או של מהנדס.
כתם על הקיר הוא סימפטום, לא אבחנה. אותו כתם בדיוק יכול להיות צינור שדולף מאחורי הטיח, מים שנכנסים מבחוץ, או לחות שהייתה כל הזמן באוויר של החדר והתעבתה על קיר קר.
הכשל כאן צפוי: מזהים לפי המראה, מתקנים לפי הזיהוי, והכתם חוזר. לפני שמזמינים מישהו, ובוודאי לפני שפותחים קיר, יש בדיקות שמצמצמות את שלושת המקורות לאחד, והן לא עולות כלום.
שלושת המקורות, ולמה הם מרגישים אותו דבר
כל רטיבות בקיר מגיעה מאחד משלושה כיוונים: מבפנים דרך הצנרת, מבחוץ דרך המעטפת או הקרקע, או מהאוויר של החדר עצמו. הכיוון קובע מי מתקן, כמה זה עולה, ומה יקרה אם יתקנו את הדבר הלא נכון.
נזילה: למים יש מקור ויש להם כתובת
נזילה היא מים שיוצאים ממערכת סגורה, ויש הבדל מעשי גדול בין שני סוגיה. קו שבלחץ, צנרת המים החמים והקרים, דולף כל הזמן, גם כשאיש לא פתח ברז, ולכן הכתם שלו גדל ברציפות ואינו קשור לעונה. קו ניקוז, סיפון או אטם של מקלחון אינם בלחץ ומרטיבים רק בזמן השימוש: הכתם מתעורר אחרי מקלחת או מחזור כביסה ומתייבש חלקית בין הפעמים. בשני הסוגים המיקום מצמצם את החיפוש אך אינו מסמן את הכשל: מים יורדים לאורך צינור או על גב תקרה ויוצאים בנקודה החלשה ביותר, לפעמים בחדר אחר.
חדירה מבחוץ ורטיבות שעולה מהקרקע
כאן המים מגיעים דרך המעטפת: גג, קיר חיצוני, ריצוף מרפסת, מאצרה של אדנית או היקף של משקוף חלון. הסימן המובהק הוא תזמון: הכתם מגיב לגשם, אבל לא באותו רגע. במעטפת בעובי רגיל הוא מחמיר בסדר גודל של 24 עד 72 שעות אחרי גשם ממושך, ופחות מכך אחרי גשם קצר; ככל שהקיר עבה וסופג יותר, ההשהיה ארוכה יותר. בקיץ התופעה נעלמת כמעט לגמרי, וזה מה שגורם להניח שהיא נפתרה.
רטיבות עולה היא מקרה נפרד באותה משפחה: מים מהקרקע נעים כלפי מעלה במצע הנקבובי ומתאדים מפני הקיר בגובה שבו קצב האידוי משתווה לקצב העלייה. הסימן שלה אינו כתם אלא קו: פס אופקי גלי ורציף לאורך תחתית הקיר, לרוב 30 עד 100 ס״מ מהרצפה, בגובה שמשתנה לפי נקבוביות המצע, כמות המים שמגיעה מלמטה ומידת האוורור. בשתי התופעות מופיע לרוב ציפוי לבן ואבקתי, מלחים שהמים סחבו מהמצע והשאירו כשהתאדו. מלחים שחוזרים אחרי ניקוי הם עדות למקור פעיל עכשיו.
עיבוי: המים כבר היו בחדר
עיבוי, או קונדנסציה, הוא היחיד מהשלושה שאין לו בכלל מקור מים חיצוני. אוויר חם מחזיק אדי מים; כשהוא נוגע בפני שטח קרים, הוא מתקרר, מגיע לרוויה, והמים נפרדים ממנו ומתיישבים על הקיר. זו אותה תופעה שמצפה כוס קרה בקיץ, רק שכאן הכוס היא קיר החוץ של הסלון בלילה של חורף.
משק בית משחרר לאוויר מים בכמות שלא רואים: במשפחה בת ארבע נפשות, נשימה, בישול, מקלחות וכביסה שנתלית בפנים מסתכמים בסדר גודל של 8 עד 12 ליטר ביום. הטווח תלוי בהרגלי השימוש ועולה כשמייבשים כביסה בתוך הבית בלי מייבש שמנוקז החוצה. באוויר זה בלתי נראה; על הקיר הקר זה נראה מצוין.
הסימן שמפריד אותו מנזילה בלי שום מכשיר: הוא יושב על פני השטח בלבד, ולכן קיר שתגרדו בו יימצא יבש מילימטרים ספורים פנימה. ובאזור כזה נוצרים התנאים לעובש, שאינו זקוק לטיפת מים: די בכך שהלחות היחסית הצמודה לפני השטח נשארת בסביבות 80 אחוזים ומעלה לאורך זמן.
טבלת ההבחנה: מיקום, צורה ותזמון
| המקור | איפה הכתם יושב | הצורה והמראה | מתי מופיע או מחמיר | הבדיקה שמכריעה |
|---|---|---|---|---|
| נזילה בקו מים שבלחץ | סביב נקודות מים, בקיר משותף עם חדר רטוב, בתקרה מתחת לדירה שמעל | מרכז כהה עם הילה סביבו, לעיתים טבעת חומה־צהובה; הקיר לח גם מילימטרים פנימה | כל השנה, בלי קשר לעונה ולגשם, וגם בימים שאיש לא צרך מים | שעון המים זז אחרי שעתיים שכל הברזים סגורים |
| נזילה בקו ניקוז, בסיפון או באטם | מתחת לכיור, למקלחון, לאמבטיה, למכונת כביסה או למדיח | מתעורר אחרי שימוש ומתייבש חלקית בין הפעמים; לעיתים ריח ביוב נלווה | אחרי שימוש בנקודה מסוימת: מקלחת, מחזור כביסה או הדחה | המונה עומד, אבל הכתם גדל רק בימים שהופעלה אותה נקודה. משביתים אותה לשלושה ימים לפחות, ומסמנים את גבול הכתם לפני ואחרי |
| חדירה מהמעטפת: גג, קיר חוץ, מרפסת, מסגרת חלון | קיר חיצוני, מתחת לחלון או לצד המשקוף, פינת תקרה עליונה | מתפשט מכיוון אחד פנימה; באותו אזור, מבחוץ, הטיח מתנפח או מתפורר | 24 עד 72 שעות אחרי גשם ממושך; בקיץ נעלם כמעט לגמרי | יומן שבועיים שמצליב את גדילת הכתם עם ימי הגשם |
| רטיבות שעולה מהקרקע | תחתית קירות בקומת קרקע, במרתף, ובקירות שגובלים בקרקע או במילוי | קו אופקי גלי בגובה קבוע ולא כתם מקומי; מלחים שחוזרים אחרי ניקוי; הצבע מתקלף מלמטה כלפי מעלה | כל השנה, ומתעצם בעונה הגשומה; גובה הקו יציב ואינו נודד | בדיקה אם הנזק נמשך בקו רציף לאורך כמה קירות. קו = עלייה מלמטה; כתם = מקור נקודתי |
| עיבוי (קונדנסציה) | פני קירות חוץ, פינות, מאחורי ארון צמוד, סביב משקוף חלון | פיזור אחיד ורחב בלי מרכז; נקודות עובש כהות; לחות על פני השטח בלבד והקיר יבש מתחתיה | חורף, שעות הבוקר, ואחרי מקלחת, בישול או כביסה שנתלית בפנים; נסוג ביום מאוורר | טמפרטורת פני הקיר מול נקודת הטל; ובמבחן הניילון, הטיפות מעל היריעה |
חמש בדיקות שאפשר להריץ לבד, בלי לפתוח כלום
אף אחת מהן לא הורסת דבר, וכל אחת מוציאה מקור אחד מהרשימה. מה שהן דורשות הוא סבלנות: הבדיקה נכשלת כשמכריעים אחרי יומיים. ולפני שמתקרבים לאזור הרטוב: אם יש בו שקע, מתג או גוף תאורה, לא נוגעים בו ולא מדביקים עליו דבר. מנתקים את המעגל בלוח החשמל ומזמינים חשמלאי מוסמך לבדוק. הפירוט המלא בהמשך.
יומן שבועיים, לא זיכרון
מסמנים את גבול הכתם בעיפרון עם התאריך ומצלמים. אחר כך שורה ביום: האם ירד גשם, האם הופעלה מקלחת או כביסה, והאם הכתם חרג מהקו. שבועיים הם המינימום שמאפשר להצליב עונה, גשם ושימוש; שבוע בלי גשם לא שולל כלום. בסוף מסמנים גבול חדש בצבע אחר, וההפרש מלמד אם התקלה פעילה עכשיו או שמדובר בשריד שיבש.
מבחן הניילון: מאיזה צד של היריעה יש טיפות
מדביקים יריעת ניילון שקופה של כחצי מטר על חצי מטר במרכז האזור הפגוע, ואוטמים את ארבעת הצדדים בנייר דבק בלי לפספס סנטימטר. משאירים 24 עד 48 שעות, והקריאה היא בכיוון: טיפות מעל היריעה, בצד החדר, הן אוויר שמתעבה על משטח קר, כלומר עיבוי; טיפות מתחתיה, בצד הקיר, הן לחות שמגיעה מתוך הקיר. שתי אזהרות: לא על קיר בשמש ישירה, כי ההתחממות מייצרת אדים ומחזירה תשובה שגויה; והמבחן מודד את פני הקיר בלבד ולא את העומק.
שעון המים, בשני צעדים
מצלמים את קריאת המונה כולל הגלגל הדק, סוגרים את כל הברזים ואת המכשירים, וממתינים שעתיים לפחות. מונה שזז מעיד על זרימה בקו שבלחץ, ולפני שמניחים שזו נזילה בקיר, שוללים מיכל הדחה שמזליף, בסגירת ברז הפינה של האסלה ובקריאה חוזרת. הצעד השני: סוגרים את ברז המים הראשי של הדירה וקוראים שוב. מונה שנעצר מצביע על נזילה בצנרת הדירה; מונה שממשיך לזוז מצביע על הקטע שלפני הברז. ומה שהבדיקה אינה מכסה: ניקוז וסיפון אינם בלחץ ולא יזיזו את המונה, ולכן מונה שעומד אינו שולל נזילה. הוא רק מוציא את קווי הלחץ מהמשוואה.
מד לחות ומדחום: לחשב אם עיבוי בכלל אפשרי
מודדים את טמפרטורת האוויר ואת הלחות היחסית במרכז החדר, ואת טמפרטורת פני הקיר במקום הכתם, במדחום אינפרה־אדום או בהצמדת מדחום רגיל לקיר מתחת לפיסת קלקר, ומשווים לטבלת נקודת הטל שבהמשך. מדחום אינפרה־אדום קורא את פני השטח שמולו, ולכן מכוונים אותו לטיח עצמו ולא למתכת, לזכוכית או לכל משטח מבריק, שמחזירים קריאה נמוכה מהאמת. מודדים בלילה או מוקדם בבוקר; מדידה בצהריים אחרי יום שמש תיתן תשובה הפוכה.
מבחן האוורור: לכבות את החשוד
במשך שבוע, שלוש פעמים ביום, פותחים לרווחה שני חלונות בצדדים מנוגדים ל-5 עד 10 דקות: בימים הקרים בקצה התחתון של הטווח, וביום מתון בקצה העליון. אוורור קצר וחזק מחליף את אוויר החדר בלי לקרר את הקירות, בניגוד לחלון שפתוח מעט כל היום, שמקרר את המצע ומגביר עיבוי. במקביל: לא מייבשים כביסה בחדר, ומרחיקים ארון צמוד מהקיר. כתם שנסוג בשבוע כזה הוא עיבוי; כתם שלא זז מוציא את אוויר החדר מהמשוואה ומחזיר אתכם לצנרת או למעטפת.
טבלת נקודת הטל
נקודת הטל היא הטמפרטורה שבה האוויר בחדר מגיע לרוויה. כל משטח שקר ממנה יאסוף עליו מים, בלי קשר לאיכות הצבע או הטיח. בחורף ישראלי פני קיר חוץ לא מבודד יורדים בלילה קר בסדר גודל של 3 עד 5 מעלות מתחת לאוויר בחדר, ובגשר קור, כמו עמוד בטון, קורה או פינה בין שני קירות חוץ, הפער גדול יותר.
| טמפרטורת החדר | לחות יחסית 50% | לחות יחסית 60% | לחות יחסית 70% | לחות יחסית 80% |
|---|---|---|---|---|
| 18 מעלות | 7.4 | 10.1 | 12.4 | 14.5 |
| 20 מעלות | 9.3 | 12.0 | 14.4 | 16.4 |
| 22 מעלות | 11.1 | 13.9 | 16.3 | 18.4 |
עשיתם את הבדיקות והתשובה עדיין לא חד־משמעית? זו השיחה שכדאי לעשות איתי לפני שפותחים קיר או מזמינים צבע. 053-582-8855, א׳–ה׳ בין 08:00 ל-18:00, הגעה באותו יום בכפוף לזמינות.
למה זיהוי שגוי הופך לתיקון שנכשל
כל מקור דורש טיפול אחר, וכשמחילים על אחד את הטיפול של השני, התוצאה אינה שיפור חלקי אלא כישלון, לפעמים כזה שמשאיר את הקיר גרוע מקודם.
- צבע אנטי־עובש על עיבוי מטפל בפטרייה ולא בסיבה. כל עוד פני הקיר קרים מנקודת הטל, העובש יחזור לאותו שטח, הפעם על צבע יקר יותר
- איטום מבפנים על קיר שהמים מגיעים אליו מאחור עובד נגד עצמו: הציפוי חוסם ליציאה את המים שכבר במצע, לחץ האדים מצטבר, המלחים מתגבשים מתחת לקרום, והוא יורד בסוף עם הטיח
- החלפת צנרת בגלל כתם שמקורו במעטפת: הצנרת שתוחלף תהיה תקינה, והכתם יחזור עם הגשם הבא
- המלצה לאוורר על קיר שיש בו נזילה פעילה. אוורור לא יעצור מים בלחץ, ובינתיים השטח שצריך לתקן גדל
- צביעה על קיר שעדיין משחרר לחות: הצבע לא ייצור אחיזה, והכתם החום יעלה דרך שתי שכבות לבן
כשהמקור סגור והקיר יבש, סדר הגימור קבוע: גירוד טיח רופף, טיפול במלחים, בנייה בשכבות, פריימר חוסם כתמים ורק אז צבע. זמני הייבוש בין השכבות אינם מספר אחד. הם משתנים לפי החומר, עובי השכבה, הטמפרטורה והלחות, והוראות היצרן של כל מוצר גוברות על כל כלל אצבע. את הסדר המלא פירטתי בתיקוני טיח וצבע לאחר נזקי רטיבות. ואם הצבע כבר מתקלף, כדאי לקרוא קודם על הסיבות לקילוף צבע. לא כל קילוף הוא רטיבות, וההבחנה חוסכת סיבוב שלם של עבודה.
הקו האדום: מתי זה כבר לא עבודת גימור
יש נקודות שבהן הבדיקה העצמית נגמרת, וכל המשך בכוחות עצמכם מפסיק להיות חיסכון. אלה המקרים שבהם אני לא הכתובת, ולא אף בעל מקצוע אחר לגימור:
- כתם שמגיב לגשם, טיח חוץ שמתפורר, גג, ריצוף מרפסת או קיר שגובל בקרקע: זה תחומו של קבלן איטום, והפתרון בצד החיצוני ולא בצד שרואים
- ברזל זיון חלוד שנחשף בבטון או בקורה, או סדק שממשיך לגדול, במיוחד אלכסוני מפינת פתח: עוצרים ומזמינים מהנדס מבנים, לפני כל מילוי או צביעה
- רטיבות שחוזרת לאותו מקום אחרי שכבר בוצע שם איטום: לפני סיבוב שלישי כדאי חוות דעת על הפרט עצמו, ולא עוד שכבת חומר
- תקרה או חיפוי גבס שספגו מים ומרגישים רכים: לא דוקרים ולא מנקזים מלמטה; מפנים את השטח שמתחת ומזמינים מי שיוריד את מה שהתרופף
- עובש נרחב, או עובש שחוזר אחרי ניקוי, בחדר שישן בו אדם עם רגישות נשימתית: מתייעצים על כך עם רופא
אם עדיין לא ברור מאיפה זה מגיע, הבעיה היא בדרך החיפוש. הרחבתי על שיטת הצמצום בכתבה על איתור תקלות שאף אחד לא מוצא. וכשמתברר שהמים בכלל לא שלכם, כדאי לדעת מראש איך נקבע מי משלם על נזק מנזילה, כי התיעוד שנדרש לשם כך נאסף לפני התיקון ולא אחריו.
שאלות נפוצות
השאלות שחוזרות אליי הכי הרבה בנושא הזה.
איך אני יודע אם זה עיבוי או נזילה, בלי שום מכשיר?
שלוש שאלות מצמצמות את החשודים בלי שום מכשיר. האם הכתם מופיע רק בחורף ובבוקר, או גם באוגוסט בשלוש בצהריים? האם הוא מתפרס אחיד ורחב, או שיש לו מרכז כהה והילה סביבו? והאם הוא יושב על קיר חוץ, בפינה או מאחורי ארון, או דווקא ליד נקודת מים?
עונתיות, פיזור אחיד וקיר חוץ מצביעים על עיבוי. כתם עם מרכז, שקיים כל השנה, ליד צנרת או מתחת לחדר רטוב, מצביע על נזילה. בדיקה משלימה בלי כלים: לגרד קלות באזור. בעיבוי הלחות היא על פני השטח והחומר יבש מיד מתחתיה; בנזילה הקיר לח גם פנימה.
יש לי מד לחות בבית. איזה מספר צריך להדאיג?
המספר לבדו לא מספיק, כי מה שקובע הוא היחס בין הלחות בחדר לבין טמפרטורת פני הקיר. ככלל אצבע לחורף ישראלי: בחדר של 20 מעלות, לחות יחסית שנשארת מעל 60 עד 65 אחוזים לאורך זמן הופכת את העיבוי על קירות חוץ לא מבודדים לכמעט ודאי, כי נקודת הטל עולה אז לאזור של 12 עד 13 מעלות, טמפרטורה שפינה חיצונית מגיעה אליה בלילה קר.
בקיץ אותו מספר עצמו כמעט אינו מסוכן, כי הקירות חמים. לכן מודדים בעונה ובשעה שבהן הבעיה מופיעה, ולא כשנוח.
הכתם מופיע רק אחרי גשם. זה בטוח בעיית איטום?
זה הכיוון הסביר ביותר, אבל לא היחיד. חדירה מהמעטפת מגיבה לגשם עם השהיה של בערך 24 עד 72 שעות אחרי אירוע ממושך, ומחמירה כשהגשם מלווה ברוח מכיוון מסוים.
שני מקורות מתחזים לזה. הראשון הוא עיבוי, כי ימי גשם הם גם ימים קרים ולחים והוא מתעצם בדיוק אז. השני הוא סתימה בניקוז מרפסת, בניקוז מזגן או במרזב: שם המים אכן מגיעים מגשם, אבל הפתרון הוא פתיחת הסתימה ולא איטום. הצלבה של יומן שבועיים עם ימי הגשם מפרידה בין השלושה.
צבע אנטי־עובש פותר את הבעיה?
הוא פותר את הסימן, לא את הסיבה. צבע כזה מקשה על הפטרייה להתפתח על פניו, וזה שימושי אחרי שהסדרתם את האוורור ואת הטמפרטורה. כשלא הסדרתם, פני הקיר ימשיכו להיות קרים מנקודת הטל, המים ימשיכו להתעבות והעובש יחזור לאותו שטח.
הסדר הנכון הפוך: קודם מורידים את הלחות בחדר ומעלים את טמפרטורת פני הקיר: אוורור מוצלב קצר וחזק, הרחקת ארון מהקיר, ניקוז ייבוש הכביסה החוצה, ובמקרים מסוימים בידוד או ציפוי מבודד על גשר הקור. רק אחר כך מנקים, מייבשים וצובעים.
אפשר לאטום את הקיר מבפנים במקום להתעסק עם החוץ?
כשהמים מגיעים מבחוץ או מהקרקע, זו פעולה שעובדת נגד עצמה. ציפוי אוטם על הצד הפנימי אינו מונע מהמים להיכנס לקיר. הוא רק מונע מהם לצאת. הלחות והמלחים נלכדים מתחת לקרום, לחץ האדים מצטבר, ובשלב כלשהו הציפוי מתנפח ויורד יחד עם הטיח שאליו נדבק.
יש חומרי איטום צמנטיים שמיועדים לעבוד גם בלחץ שלילי מבפנים, והם כלי אמיתי במרתפים ובקירות תומכים, אבל זו החלטה שמתקבלת רק אחרי שאובחן מקור המים. בחירת החומר ותנאי היישום שלו, מצב המצע, עובי השכבות והזמן שביניהן, כולם נקבעים לפי דף הנתונים הטכני של היצרן, שגובר על כל כלל אצבע. זה לא תחליף לטיפול בצד שממנו המים נכנסים.
שעון המים לא זז. זה אומר שאין נזילה?
לא. הבדיקה מוציאה מהמשוואה רק את קווי המים שבלחץ. נזילה בקו ניקוז, בסיפון, באטם של מקלחון או בחיבור של מכונת כביסה אינה בלחץ ולא תזיז את המונה כלל, כי המים עוברים בקו כזה רק בזמן השימוש.
מונה שעומד מותיר שלוש אפשרויות: ניקוז שדולף רק בזמן שימוש; מקור שאינו צנרת, כלומר גשם, איטום או קרקע; או עיבוי. את שלושתן מפרידים לפי התזמון: שימוש בנקודה מסוימת, אירוע גשם, או לילה קר.
כמה זמן צריך לעקוב לפני שמזמינים בעל מקצוע?
שבועיים הם המינימום שנותן תשובה אמיתית, כי הם מכסים ימי גשם, ימים יבשים ושינוי בשימוש. מעקב של יומיים עלול להוביל למסקנה שגויה, כי בפרק זמן קצר כזה לא קורה מספיק.
יש חריג אחד. נזילה פעילה שרואים בה מים זורמים, כתם שגדל משעה לשעה, או רטיבות שמגיעה לקרבת גוף תאורה, שקע או לוח חשמל: שם לא עוקבים. סוגרים מיד את ברז המים הראשי של הדירה ומזמינים אינסטלטור; ואם הרטיבות הגיעה לחשמל, מנתקים את המעגל בלוח החשמל, ואם לא ברור איזה, את המפסק הראשי, ומזמינים חשמלאי מוסמך. אלה שתי מערכות נפרדות: הברז אינו מנתק חשמל והמפסק אינו עוצר מים, וכשיש גם וגם עושים את שניהם.
הקיר יבש למגע, אבל הצבע מתנפח ומתקלף. איך זה יכול להיות?
לחות בקיר לא תמיד מורגשת ביד, במיוחד כשהיא נעה לאט ומתאדה דרך הצבע. בועה או קילוף הם לא פעם הסימן הראשון שמופיע עוד לפני שיש כתם שרואים: הקיר משחרר לחות, וזו מנתקת את הצבע מהמצע מלמטה.
הבדיקה שמכריעה כאן היא מבחן הניילון: יריעה אטומה להיקף ל-24 עד 48 שעות. אם מופיעה לחות מתחתיה, בצד שנוגע בקיר, המצע עדיין משחרר מים ואסור לצבוע עליו. גירוד האזור עד חומר יציב יראה גם אם הטיח מתחת פריך ומתפורר, וזה כבר סיפור של בנייה מחדש ולא של שכבת צבע.
יש עובש שחור בפינת החדר. חייבים לגרד אותו לפני שצובעים?
כן. צבע שנמרח על עובש חי מכסה אותו לזמן קצר בלבד, והוא יעלה דרך הצבע החדש. מנקים את השטח, מייבשים אותו לחלוטין, ורק אז עוברים לגימור.
אבל הניקוי הוא החלק הקל, והוא לבדו לא פותר. עובש בפינה מצביע על עיבוי: פינה בין שני קירות חוץ מאבדת חום לשני הכיוונים, ולכן פני השטח שלה קרים משאר החדר. אם טמפרטורת פני הקיר ולחות החדר יישארו כשהיו, העובש יחזור לאותה פינה. בגורם מטפלים לפני הגימור, לא אחריו.